מוסד של איש אחד/חגי אשד

תקציר הספר

ראובן שילוח - איש שכמעט נשכח לגמרי. הוא לא היה מדרג המחליטים. הוא לא היה קברניט מדיני-צבאי. ואף על פי כן הוא היה אחד ממחולליה של "השיטה" שהפכה את ישראל ל"נכס איסטרטגי" ןהקימה את "ברית הפריפריה" והיא ממשיכה להתקיים בכל מיני צורות גלויות וסמויות. זו השיטה המבוססת על שיתוף פעולה חשאי ברכישת ידידים ובעלי ברית - בהקמת קשרי מודיעין וביון ובביצוע "פעולות מיוחדות" בשטח האויב ובעורפו - מאז המאבק להקמת המדינה ועד היום. זו השיטה החותרת להפוך את מדינת ישראל. בעזרת העם היהודי, שידו בכל ויד כל בו, לגורם מדיני ומודיעיני, איזורי ועולמי. שיש להתחשב בו ושכדאי לקיים אתו קשרים של "תן וקח" בעולם הסמוי של מודיעין יזום, ושל תחבולות מדיניות ואיסטרטגיות.

זה היה עולמו של ראובן שילוח וזו היתה התקופה שבה הוא פעל - מאז ראשית צעדיו בתחילת שנות השלושים ועד לפטירתו המוקדמת בסוף שנות החמישים. שלושה עשורים מכריעים בגורל העם היהודי לדורותיו. היתה זו תקופה בראשית שמעצביה היו אנשים ולא מוסדות, הכל היה צריך להתאים למידותיו של האיש שהקים את המוסד ולא לתקנות ולנהלים של המוסד שטרם נקבעו וטרם נכתבו. הוא היה איש שהיה מוסד והמוסד הוא הקים היה צריך להתאים למידותיו של האיש שהקים את המוסד ולא לתקנות ולנהלים של המוסד שטרם נקבעו וטרם נכתבו. הוא היה איש שהיה מוסד והמוסד שהוא הקים היה צריך להתאים לאיש הוא הטביע את חותמו על קהיליית המודיעין הישראלית מתחילתה. היה לו חלק מרכזי בכל הסיפור המסובך ורצוף המשברים של הקמתה. היתה לו נוכחות אישית חזקה. נוכחות בעלת השפעה על סביבתה. נוכחות מטרידה. מדרבנת, מעוררת ויכוח וגם מרגיזה. אלה שהכירו ועבדו במחיצתו לא היו יכולים להתעלם ממנו וממה שהיה לו לומר. רבים העריכו אותו מאד. אחרים לא אהבו אותו. קשה היה לו להתקרב אליו ולהיות לו חבר. הוא היה תמיד בעבודה. בלי הפוגה. בלי חופשות של חג ומועד. עד לשעות הקטנות של הלילה. תמיד מגוייס ומגייס. דמות אפופה הלילה של מסתורין וכוח. איש סודם של דוד בן גוריון ומשה שרת. הם היו המחליטים והוא היה המוציא והמביא של הדיווחים שהגיעו אליהם ושל ההחלטות שהם קיבלו. הוא היה"איש של שניהם" גם יחד, למרות הניגודים והמחלוקות ביניהם. וזה היה סוד כוחו המיוחד בעיני רבין. "בן גוריון אמר". "משה אמר". בפיו של שילוח היה זה כדבר פקודה.

לעושי המדיניות הישראלית ולחוקריה יש מה ללמוד ממנו עד עצם היום הזה.

זה סיפור מן העבר, שהוא סיפור להווה ולעתיד. כל אחד יכול להפיק ממנו לקחים אחרים, בהתאם לדעותיו, אבל אף אחד לא יוכל להתעלם מן הרלבנטיות של רעיונותיו ופועלו עד עצם היום הזה. גן הקורא הבקי בפרקי הימים ההם ימצא עצמו מופתע לא אחת מעלילות-חייו המיוחדות במינן של שילוח. דמות ראשונית בתפיסותיה וטראגית בגורל חייה. פרש בודד שנע תמיד קדימה ונשאר לבד מאחור, עד הסוף.