האי של ארתורו

אביו של ארתורו, תימהוני, מיזנטרופ ושונא נשים בפרט, ירש טירה וגם אינו צריך לעבוד לפרנסתו. הוא שוהה רוב הזמן מחוץ לבית (האם באמת במסעות הרפתקה מסתוריים?). אמו של ארתורו מתה בלידתו. ארתורו גדל כמעט לבדו, בכפר קטן שהוא אי, לא הרחק מנאפולי. הוא מדמיין את אמו שלא הכיר וסוגד לאביו.

 

כשהוא בן 14 מביא אביו כלה - נערה פשוטה בת 16, נוצרייה אדוקה מנאפולי. רוב ימות השנה ממשיך האב להיעדר. הסיבוך ויחסי האהבה-שינאה בין ארתורו לאמו החורגת בת גילו הם איפוא בלתי-נמנעים.

 

הרומאן, שמורנטה פירסמה אותו ב-1957 (17 שנים לפני 'אלה תולדות' הבלתי-נשכח), הוא אחד מספרי ההתבגרות המפעימים ביותר שנכתבו אי-פעם. הוא מביא את זיכרונותיו של ארתורו לאחר שנים, ויש בו תערובת של נאיביות, הומור, רגש ופנטזיה.

 

צמיחתו של ארתורו מחלומות נערוּת אל ההתפכחות מעמידה בספק את עצם הבגרוּת, שאינה אלא ילדוּת בסולם אחר. אביו הנערץ הוא בעצם ילד כמוהו, כפי שהיה, כפי שנשאר.

 

אלזה מורנטה עוררה התרגשות נדירה כשהופיע 'אלה תולדות' בעברית. 'האי של ארתורו', שהביא לה את תהילתה באיטליה (מיד עם הופעתו קיבל את פרס סטרֶגה היוקרתי) הוא ספר גדול אחר - פחות קודר, אבל לא פחות מרגש.